זה לא שאפשר כאן לנוח זה לא שחוזרים לחיים זה לא שחשבנו לברוח אי אפשר לדחוק, את אותם הרגעים שגרה של לשרוד את הרגע להחזיק מעל ורק לנשום אולי בנשמה אפשר לצרוח את השממה את החלום הלוואי ויכולנו ללכת לרוץ אחורה בזמן לכתוש ולמחוק את השאול לחיות מחדש את הסוף הלוואי הבייתה נחזור נקים נמלא את החור נראה מחדש שיש טוב אבל כמה אפשר לחכות דז'ה וו של חורבן של הבית כאילו לא עברנו שואה חשבנו כבר שלמנו בכפל אבל כנראה לא הוגדשה הסאה ויש הבזקים רק בלילה של סיפור שנותר מאחור יש שם עיניים של כאלו שכבר לא נראה בחזור הלוואי ויכולנו ללכת לרוץ אחורה בזמן לכתוש ולמחוק את השאול לחיות מחדש את הסוף עוד נשוב הבייתה נרגיש אותך קרוב נפגש ונראה שיש טוב ופינו ימלא צחוק הלוואי הבייתה נחזור נקים נמלא את החור נראה מחדש שיש טוב אבל כמה אפשר לחכות עוד נשוב הבייתה נרגיש אותך קרוב נפגש ונראה שיש טוב ופינו ימלא צחוק מילים: שירה שטיין